יש משהו שקט,
כמעט בלתי מורגש,
במבנים הפשוטים באמת.
אין בהם רעש צורני,
אין בהם עודפות.
הכול במקום,
הכול מדויק.
דווקא הפשטות –
כשנעשית נכון –
יוצרת עוצמה.
במהלך התכנון,
פשטות היא לא בהכרח
הבחירה הקלה.
היא דורשת החלטות חדות,
ויתור על רעיונות מיותרים,
ותשומת לב לפרטים הקטנים ביותר.
למשל:
קיר שהוא גם אלמנט הצללה.
ספסל בטון המשולב בקו המבנה.
חיבור חלק בין חומר לחומר בלי פרופיל גלוי.
כאשר כל אלמנט
מחזיק יותר ממשמעות אחת,
המבנה נעשה נקי וחכם.
הפשטות הזו לא מקרית –
היא תוצאה של מחשבה עמוקה.
אני מאמינה
שדווקא כשהצורה נסוגה –
החוויה עולה.
וכשבית מצליח להיות פשוט ומדויק,
הוא משאיר מקום למי שחי בו באמת.