תכנון שמתחיל בתחושה ולא בתוכנית

לפני שמדברים על
חומרים, תוכניות או פונקציות –
אני שואלת איך המקום צריך להרגיש.

רוצים שקט?
חמימות?
פתיחות?
אינטימיות?
התחושות האלו הן מצפן.

הן לא מדידות –
אבל הן מדויקות.

וכשנותנים להן מקום
כבר בתחילת הדרך,
הן הופכות להשראה
שמובילה את כל ההחלטות.

כך למשל,
תחושת חמימות יכולה להיתרגם
לחומר טבעי,
קנה מידה אנושי,
ותאורה רכה.

תחושת פתיחות תוביל
למבטים רחבים,
חיבורים בין חוץ לפנים,
וריווח נדיב.

התחושות מכתיבות
את הקצב של המבנה,
את הבחירה בצורות,
את השפה החומרית –

ובעיקר את הדרך שבה נחווה אותו.

המטרה שלי היא
ליצור חללים שמרגישים מוכרים ונכונים –
כבר מהצעד הראשון פנימה.

מרחבים שחיים מתוך התחושה,
ולא רק מתוך התוכנית.